ציור האין

מטופלת בסוף שנות החמישים לחייה נתבקשה לבטא בציור תחושות מילדותה.

המטופלת ציירה בתשומת לב את הפרטים המופיעים בציור: אמא ואבא מביטים ברוך אל הילדה שביניהם, הילדה בעיניה העצומות מתמכרת לאהבה ולקרבה של שני הוריה.

היא חשה בטחה ונאהבת.

הציור מאוד צבעוני וססגוני. הרקע של הבריסטול מלא בהטבעות מכחול עליזות.

לאחר שסיימה את הציור התבוננה בו והכריזה: "זה לא היה! זה לא קרה!"

ממראה הציור ניתן היה להפגש עם עוצמת "האין" שהכתיב את חייה והתנהלותה לאורך כל חייה הצעירים והבוגרים והיוה קרקע פוריה להפרעת האכילה.

הציור עוצמתי יותר מכל ריבוי ותאור במילים.

קראנו לציור "ציור האין".