המגירה

"חיי מסודרים ומאורגנים ב'מגירות מאורגנות'", הצהיר מטופל שלי, גבר בשנות הארבעים, איש הייטק נשוי ואב לשלושה.

המטופל צייר מגירות ובתוכן צורות גיאומטריות בצבעים שונים כדי לחזק את האמירה שלו על התנהלותו בחייו.

אותי עניינה מאוד המגירה התחתונה בציור שחרגה מהריבוע הכללי וצבעיה היו מעורבבים.

"זאת המגירה שאליה אני דוחס את כל הדברים הלא פתורים והלא מובנים". הסביר המטופל. ערבוב הצבעים הרבים איפשר לי "לקרוא" את מערבולות הרגש אליהן כיונתי את שאלות הברור שלי וכל זאת בפגישה הראשונה.

בתהליך ארוך ועיקבי למדנו רבות על "המגירה" המטפורית הרגשית מתוך כונה "לסדר" אותה. אחד הציורים הנוגעים ללב והעצובים (המובא בזאת) מבטא את הבדידות הקשה של הילד שיושב לבד על שפת הים וצופה בשקיעה. (המטופל צבע ראשית את הרקע בצבעי גואש ועליהם חרט בכוח את דמות הילד).

קראנו לציור "הבדידות" שקשה היה להפגש אתה גם לאחר שנים רבות ולכן היא נדחסה למגירה הרגשית.