החרם

החרם ארוע קשה שמשאיר את חותמו לאורך שנים ובכל גיל. הדבר דומה לצלקת המדממת תמידית: החרם והנידוי בעקבותיו.

מטופלת שלי הרבתה לדבר בכאב עז על החרם שעברה שארך כשנה ובודד אותה לחלטין משכבת בני גילה כאילו זה קרה הרגע.

לאחר תקופה ארוכה בטיפול הסתבר לי שהחרם התרחש בגיל חמש עשרה!

הפחד שמא הארוע ישתחזר ליווה אותה במשך תקופות ארוכות במיוחד במעברי זמן והתנה את התנהלותה בצבא, באוניברסיטה, ואפילו לאחר נישואיה במקום עבודה חדש.

ישנם אנשים שעוברים זאת בגן ויש כאלו בגיל ההתבגרות במסגרות שונות. הפניה להפרעת האכילה היא חלק מנסיון להרגיע את התחושות הקשות שנלוות לחרם

(אני לא שווה,אני לא נראית, למה זה מגיע לי מה לא בסדר בי, למה בגדו בי ועוד).

יש שישקעו בדכאון ויסתגרו בתוך עצמם ובחדרם כתוצאה מהפגיעה ויש שיחצינו בעוצמה את התנהגותם כדי לא להקלע שנית לחרם.

הפניה להפרעת האכילה תהיה בהתאם למבנה הנפשי שלהם או צמצום הגוף כדי לצמצם את רמת הקושי שבנפש או בולמוסים כדי למלא את הריק שנובע בתוכם והקאת המזון כדי לזכות בהקלה גופנית ונפשית או אכילה מרובה כדי לעמעם את הסבל.

הציור מטיב לבטא את התחושות: אנשים רבים שמפנים את גבם אל המוחרמת בעוד שהיא זועקת בכאב ובתהיה: למה?