מילים כלואות

אני מביאה בזאת סיפור (אופיני) של נערה צעירה שהיה לה (בין היתר) קושי ליצור יחסי חיברות.

במשך שש שנים הלכה והצטמצמה בתוך עצמה כשאין היא מבינה "מה לא בסדר בה" ומדוע היא נדחית ע"י חברותיה.

בשל הקושי לבטא במילים את מצוקתה הרבתה לקרוא בהפסקות ספרים רבים, מצב שהחריף את צמצומה ושם עליה תוית של מוזרה ומנוכרת.

בשלב הבא כחלק מההמנעות החברתית אך טבעי היה להתחיל לצמצם במזון ולהרזות את הגוף וזאת כדי לחוש שולטת בקושי.

הגוף "דיבר" את המצוקה כשהמילים כלואות בתוכה. בתחילת הטיפול באומנות הקשר בינינו אופיין בשאלות שלי והנהוני ראש שלה.

בשלב הבא כששאלתי שאלות הצעתי מספר אופציות לתשובה והיא בחרה את מה שהתאים לה. למרבה השמחה התגלתה בה יכולת מופלאה לבטא בציור את תחושותיה.

הציור הבא מדגים את המצוקה כגוש סגול שמונח בחזה. שולי הגוף עבים ומגינים על הגוש ולא ניכר חנק כלשהו כיון שהתרגלה למצב. הפה המדויק והחתום מעיד על חוסר היכולת לבטא במילים את מצוקותיה.

כדי לחדד את הנושא תופעה כזו אינה אופינית רק לנערות צעירות.

אני פוגשת אותה גם בקרב מטופלים בגילאי 50 60 שמתנסים בביטוי ציורי אודות מצוקותיהם ומשם נוצר איפשור לביטוי מילולי של הקושי

,