בולמיה, בולמוס ושרידה יום יומית

מטופלות הלוקות בבולמיה מתקשות לאפק ולווסת את סערת מצוקות הנפש שלהן. בכדי "להרגע" הן נוהגות לבצע אקטים של בולמוס אכילה והקאות.

ברווח הנוצר בין הבולמוס וההקאה מתרחש "אירוע" שבגללו הן תחזורנה שוב ושוב לביצוע הסימפטום הזה: הן "זוכות" לתחושת נתק כמעט מוחלטת ממציאות קשה או בשפתן "תחושה של זומביות".

ההקאה תיצור שחרור גם מהאוכל ומהפחד להשמין וכן תחושה של התנקות מהמצוקה שהוליכה אותן במיידית לבצע את הבולמוס. הבולמוס לא נובע מרעב.עבורן אלא מאפשר להן לשרוד.

ביטוי לעוצמות שלהן מופיע בציורים מרובי הצבע ממש כמו ריבוי התחושות..

הבריסטול מאפשרלהפגש עם הקשיים ובהתאם לציור ניתן לשאול ולברר עם המטופלת מתי ואיך מתרחשים הבולמוסים וההקאות ובכך להבין אלו מצבים מביאים אותה להזדקק להפרעת האכילה ובכך ללמוד לזהות (בתור התחלה) סימנים מקדימים למצב.

תפקיד הציור להזכיר למטופלת את כל אלו כיון שהיכולת שלהן למחוק תחושות קשות ומצוקות ולהוריד מסך היא מיומנות ברמה קיומית שעוזרת להן להמשיך להשרד. הציור הוא הזכרון הויזואלי שלהן.